מה הקשר לעוגה שוקולד ולהיעלבות שלי?

שילדתי את בני הבכור חברה שלי הגיע לעזור לבעלי להכין את הבית ,הם ניקו אותו ביחד קנו מצעים חדשים,היא כיבסה את הכביסה שנשארה בסל והכינה בישולים האהובים עלי,כשחזרתי עם התינוקי הביתה, הבית היה מבושם ונקי,ללא כביסה מלוכלכת בתוך הסל וריח תבשילים של בית.

אני מאד,מאד אוהבת את החברות שלי וכל אחת מאד מיוחדת ואהובה עלי בדרכה שלה .

ומי שחברה טובה שלי יודעת שאני אוהבת אותה בכל ליבי ועמוק בתוך נפשי.

פעם חשבתי שחברה טובה יש רק אחת אך במהלך החיים אבדו לי הרבה חברות טובת מהמון סיבות כמו:

 מעבר של מקומות מגורים ,שינוי בתחומי העניין ועוד המון סיבות..

אך הדבר המשותף לכל זה הוא:

 כשזה ניגמר זה ניגמר!

 ברוב הפעמים לא הייתה לזה הודעה מוקדמת ובחלק מהמקרים זה פשוט קרה וזהו וכל אחת המשיכה בדרכה שלה.

בזמן האחרון אני שמה לב שאני מוצאת את עצמי נעלבת,כן נעלבת ….

כבר שמעתי משפטים בעבר כמו "להיעלב זו בחירה" ,מה? זה לא ברור שזה בחירה?

אבל האם לבחור באופציה השנייה "לא להיעלב" זאת אפשרות טובה יותר מלבחור ב"העלבות" עצמה?

ולא ברור לי למה כל הזמן אני מרגישה לא בסדר כשאני "בוחרת" (מסתבר) להיעלב (ואז מה עם אני פולניה).

לא צריכות הרבה מילים להיאמר בכדי ל"בחור בהיעלבות",

ברוב הפעמים מספיק רק טון הדיבור,

מספיק "שסוגרים" להיפגש וצריך לפתוח יומן ואי שם בשנה הבאה (שתבוא עלינו לטובה) ניפגש….

(אנחנו חברות טובות ,לא?)

מספיק שמתקשרים ואומרים שיחזרו ולא חוזרים,

מספיק שקובעים שניפגש ובכלל לא מודיעים שהפגישה בוטלה ומה אם כל ההכנות והציפיות ?

(אולי הן באמת נועדו רק לכריות)

וכשכל זה קורה באיזו תחושה נותר לי לבחור?

עוד משהו…

אני מוצאת שעוגת שוקולד "עמוסה" בציפוי שוקולד מומס עושה עבודה טובה בלנחם את הבחירה שלי ב"העלבות"

כשחגגתי לבכורי את יום ההולדת שנה שלו התגלגל לידי מתכון להכנת עוגת יום הולדת פשוטה שילדים אוהבים.

אך מה שהסתבר במהלך השנים שהעוגת "יום ההולדת" הזו שכל כך פשוטה וקלה להכנה אהובה במיוחד על המבוגרים.

להלן מתכון עם "טיפה" שידרוגים שלי.

עוגת יום הולדת /מקור המתכון "התגלגל לידי"

חומרים ("הרטובים")

4 ביצים, 1 כוס שמן, 4 מעדני שוקולד (דני, מעדן הגולן ואפילו מילקי)

חומרים ("יבשים")

1 כוס קמח (אני משתמשת בתופח),1 כוס שוקולית, 1 כוס סוכר.

אופן ההכנה:

את כל החומרים "הרטובים" מערבבים בקערה.

את כל החומרים "היבשים" מערבבית בקערה אחרת.

עכשיו…שכל קערה מעורבבת ,מצרפים את החומרים "היבשים" לקערה של החומרים "הרטובים", הכל יחד!

קערה אחת,בלילה אחת !

וזהו !

להעביר לתבנית לחמם בתנור – לפי הוראות של כל עוגת שוקולד, בודקים שמוכן באמצעות מזלג.

הציפוי – להרתיח קצת חלב בסיר, להמיס שתי חבילות שוקולד מריר בתוך החלב הרותח.

לשפוך את הנוזל החם על העוגה ולפזר מלא סוכריות!

לאכול את העוגה חמה ונעימה.

וככה בדיוק כל העלבויות שלי  פשוט  נעלמות!

אודות גיבורת על